הבחירה הליברלית

הבחירות האחרונות היו בהחלט מעניינות. אני לא פרשן פוליטי ולא הולך להיכנס לספקולציות של איזו ממשלה יצליח להרכיב נתניהו, לא אהלל את הפתעת הבחירות, יאיר לפיד ולא אכנס לפוליטיקה הפנימית של מפלגת העבודה. כל אלה מעניינים, אבל רבים וטובים ממני טחנו את כל הנושאים האלה והולכים לטחון אותם בחודשים הקרובים. היום אני רוצה לדבר על הבחירה הליברלית.

קצת רקע – התנועה הליברלית החדשה

התנועה הליברלית החדשה

התנועה הליברלית החדשה

התנועה הליברלית החדשה הוקמה ב-22 ליוני 2011 על ידי מוטי היינריך, ירון לרמן, אמיר וייטמן, ד"ר אבי נוב ובועז ארד. עבדכם הנאמן פתח בלוג זה לאחר כשלושה חודשים, בשלישי לספטמבר 2011 בפוסט ההיסטורי על ההפגנה של המליון (בה השתתפו כחצי מליון אנשים) שהתרחשה באותו יום. הסיבה שהפוסט הזה היה היסטורי היא שעד עכשיו מדובר על הפוסט הפופולרי ביותר בבלוג זה, כ-40 אלף צפיות והוא שגרם לי להמשיך לכתוב את הבלוג. לשם השוואה, הפוסט השני הכי פופולרי מגרד את 3,000 צפיות מלמטה). באופן משעשע, על התנועה הליברלית החדשה שמעתי בפעם הראשונה בטלויזיה, כשירון לרמן (למיטב זכרוני) ובועז ארד הציגו את התמונה שלי עם השלטים של בעד עידוד תחרותיות במשק והציגו אותי בתור אחד הפעילים שלהם.

הסיבה שאני מזכיר את שני האירועים בפיסקה אחת היא שלמיטב הבנתי יש להם שורש אחד – המהפכה החברתית של קיץ 2011. המהפיכה הזאת גרמה לאנשים להבין שיש בארץ בעיה עצומה, שאנחנו שבויים בידי מספר משפחות ושהשוק קורס תחת נטל הריכוזיות. יחד עם זאת, מכיוון שההפגנות נוהלו על ידי אנשים עם תפיסה סוציאליסטית קיצונית, כל הפתרונות שהוצעו למעשה עודדו את הריכוזיות – בידי המדינה.

נוצר צורך דחוף להשמיע קול אחר, קול שידגיש שהפתרון של הבעיה הכה אמיתית של הריכוזיות איננה תוספת ריכוזיות בידי המדינה, אלא מעבר לשוק חופשי שיגביר את התחרותיות במשק. אני לא הייתי חשוף עד אותו רגע לעקרונות הליברליזם, לא באופן פורמלי, וכל השכלתי בתחום נבעה מקריאה של שני ספרים של איין ראנד – "כמעיין המתגבר" ו-"מרד הנפילים" (אתם יכולים להמשיך לגחך). על רקע זה הוקמה התנועה הליברלית החדשה ובלוג זה (כמו עוד רבים אחרים).

החיבור בין עלה ירוק לתנועה הליברלית

עלה ירוק - הרשימה הליברלית

עלה ירוק – הרשימה הליברלית

למיטב ידיעתי, לא קיים חיבור "רשמי" בין מפלגת עלה ירוק לתנועה הליברלית. יחד עם זאת, בבחירות לכנסת 2013 מספר אנשים הפעילים בתנועה הליברלית החדשה ומספר אנשים אשר העקרונות הליברליים קרובים אליהם, חברו עם אנשי מפלגת עלה ירוק כדי ליצור רשימה משותפת הנקראת "עלה ירוק – הרשימה הליברלית". החיבור בין שני הגופים האלה איננו אקראי – ירון לרמן, מס' 1 ברשימה החדשה, הוא ממקימי התנועה הליברלית החדשה ופעיל ותיק במפלגת עלה ירוק. לגליזציה, אותה חרטה על דגלה עלה ירוק, הינה נגזרת של העקרונות הליברליים אשר לפיהם אין זה תפקיד המדינה להתערב בחיי הפרט, כל עוד הפרט לא פוגע באף אחד.

החיבור לווה בהרבה קשיים. הקושי הראשון היה קושי הסברתי. עלה ירוק ידועה בתור "מפלגת הסטלנים". החיבור בעבר עם דמויות צבעוניות שלא משדרות רצינות, כגון גיל קופטש, חיזק את התחושה הזאת בקרב הציבור. עלה ירוק מעולם לא נתפסה כאופציה רצינית להצבעה בבחירות על ידי אנשים "רציניים" – "אני? מה לי ולחבורת הסטלנים הזאת?" יחד עם זאת, גם ה"סטלנים" לא בדיוק ששים להצביע למפלגה שהסטורית מעולם לא הצליחה להיכנס לכנסת. לכך גם תורמת תעמולה מטעם המפלגות הגדולות שטוענת שהצבעה עבור מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה הינה קול מבוזבז.

הקושי השני הוא הקושי בלהסביר שבשונה מהפעמים הקודמות, מדובר על מפלגה שהלגליזציה היא הנגזרת של העקרונות הליברליים, הסמל – ולא מהות המפלגה החדשה. אני זוכר שמצאתי את עצמי באמצע שיחה פוליטית עם מספר אנשים אותם לא ראיתי מספר שנים וברגע שאמרתי שאני הולך להצביע לעלה ירוק, אנשים פשוט לא האמינו וגיחכו. גם לאחר חצי שעה של נסיונות להסביר למה כדאי להצביע לעלה ירוק, התגובה שקיבלתי היא "אבל למה להצביע לסטלנים?" שינוי תדמית לוקח זמן, ומכיוון שהחיבור התרחש כחודשיים-שלושה לפני הבחירות, העבודה הייתה מרובה והפירות מעטים.

הדילמה שעומדת כרגע בפני מפלגת עלה ירוק ואנשי התנועה הליברלית החדשה היא לא פשוטה. האם להמשיך עם המותג "עלה ירוק"? האם להקים מפלגה חדשה שתקדם את הרעיונות הליברליים, מפלגת "חירות" או "חופש"? האם להשתמש בתשתית הקיימת של עלה ירוק ולשנות את שמה? למי בכלל שייכת הזכות לשנות את שמה של המפלגה?

שישה צעדים קטנים

כדי להצליח בבחירות הבאות ולהפוך את כנסת למקום קצת יותר ליברלי, אנשים שהחופש יקר להם צריכים לעשות מספר צעדים:

  1. הצעד הראשון הוא לפתור את הדילמה שתיארתי למעלה. אם נשארים עם המותג "עלה ירוק", אז צריך לעשות המון עבודת שטח במשך ארבעת השנים הקרובות כדי לגרום לאנשים להבין שעלה ירוק זה לא רק לסטלנים. כנסים, דיונים, נוכחות בעולם ה"אמיתי" ולא רק בפייסבוק. צריך לגרום לאנשים לגרד בראש ולהגיד "וואלה". האופציה השניה היא לקדם מפלגה חדשה, אבל יחד עם החסרונות של השם "עלה ירוק" יש גם יתרונות – זה הוא מותג ידוע וצריך למתג אותו מחדש ולאו דווקא להיפטר ממנו.
  2. הצעד השני הוא לבנות פעילות שטח. מפלגות רציניות, כאלה שעוברות את אחוז החסימה, מתאפיינות בבסיס פעילות חזק. צריך לבנות תאים, להיכנס לאוניברסיטאות כחלק מהפעילות השוטפת, להתחבר עם אגודות הסטודנטים. צריך לעשות חוגי בית, לארגן הופעות בפאבים בחסות הלגליזציה והליברליזם וככלל – להישפך מפייסבוק לעולם האמיתי. יש להתנהל כמו מפלגה רצינית ולא רק כמו חבורת שדים מוכשרים שיש להם חודשיים להרים מפלגה.
  3. הצעד השלישי הוא להצניע את "בשורת הלגליזציה" כדבר שמאפיין את עלה ירוק. אנשים לא ישכחו את זה שעלה ירוק זה סטלנים ומריחואנה, ולכן צריך להתמקד במסרים הליברליים ולקדם את המפלגה לכיוון בחירה לגיטימית.
  4. הצעד הרביעי הוא חינוך הקהל הרחב. לא חינוך סטליניסטי, אלא חשיפתו לרעיונות הליברליים ולהראות שיש עוד דרך להתנהל בעולם הזה, שהמשמעות של זה שמבטלים את מוסד הביטוח הלאומי כפי שהוא כרגע היא לא הזנחת כל האנשים המסכנים שבאמת צריכים את התמיכה של כולנו כדי לחיות, אלא דווקא שיפור מצבם.
  5. הצעד החמישי הוא מיתון המסרים הליברליים. המסרים הליברליים הם בהחלט מסרים שנתפסים על ידי הציבור הרחב כקיצוניים. בברה"מ המסרים הקומוניסטיים לא נתפסו כקיצוניים כי המרחק מדעת הקהל הרחב לאידיאל הקומוניסטי לא היה רב. להפציץ את הציבור הרחב במסרים שנתפסים כליברליים קיצוניים לא עוזר למפלגה לבנות את בסיס המצביעים שלה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא שינוי איטי של דעת הקהל לכיוון ליברליזם וההבנה שחופש חשוב יותר משוויון, ששוויון כערך שחונכנו אליו הוא ערך שפוגע בשכבות החלשות.
  6. חיבור עם אנשי המחאה מקיץ 2011. כלומר, אלה שזיהו את הבעיה ומבינים שהפתרון שלה היא לא חיזוק הסוציאליזם החזירי, אלא חיזוק החופש, שעידוד תחרות לא יכול להתרחש תחת סוציאליזם ופיקוח המדינה, אלא כשהפיקוח מוסר.

דבר אחד בטוח – ההתמודדות הנוכחית לכנסית הכניסה רוח חדשה למפלגת עלה ירוק והאיחוד עם הליברלים בהחלט איחוד שמוסיף ערך למפלגה ומשפר את הסיכוי שלה להיכנס לכנסת הבאה – בקונסטלציה זאת או אחרת. האנשים המוכשרים שניהלו את הקמפיין עשו את הבלתי אפשרי ושילשו את כמות הקולות שקיבלה עלה ירוק בבחירות האחרונות.

אם לנסח את קארל מרקס מחדש (הו, האירוניה): "רוח חדשה מהלכת בישראל, רוח של חופש".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>