אבל עשיתי תואר!

כותב אורח: אור כהן

נמאס לי. נמאס לי מהדור שלי. נמאס לי מהמחאה (של מעמד הביניים?) הזו, מהמובילים שלה ומכל מי שקושר עצמו אליהם.

שמי אור, אני בן 28 וגר בתל אביב-יפו, עיר האורות, השכירות והחניה של ישראל. כרגע מועסק בשוק ההיי-טק. חי טוב, ולפי הלמ"ס אני ממוקם בחלקו העליון של העשירון התשיעי. זה לא תמיד היה המצב. עד לפני 8 שנים, פחות או יותר, הבית בו גדלתי היה איפשהו במקום רע באמצע. היו גם ימים שבהם לא היה מה לאכול במקרר. כשהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד בתמיכה הטכנית של אחת מספקיות האינטרנט בארץ, בלי יותר מידי ציפיות ועם רצון לעבוד. מיותר לציין שאת הפריביליגיה שיש להמון אנשים בצורת "טיול אחרי צבא", לא עשיתי.

הנסיון המעשי חזק הרבה יותר מהתואר

אין לי תואר וגם לא תעודת בגרות. טכנית, אין לי תעודת בגרות כי הייתי עצלן בתיכון ו"פספסתי" כמה מקצועות בסיסיים. התחלתי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה במדעי המחשב אבל זה לא בדיוק התקדם כמו שציפיתי. תוך כדי העבודה בתמיכה, התמקדתי בלפתח את הבסיס במחשבים שקיבלתי בתיכון. בניית אתר או שניים, ופרוייקטים של פיתוח פה ושם. התקדמתי בתוך ספקית האינטרנט לאגף הטכנולוגיות שלה, משם לחברת פיתוח אתרים קטנה, ומשם לחברה בה אני עובד היום בתפקיד מפתח בכיר. בכל תפקיד הקפדתי ללמוד ולהתפתח, בין אם בעזרתם של העובדים האחרים או לבד. מה שחשוב הוא שהתמדתי ללמוד ולעבוד, ולא חיכיתי שזה יבוא בצורת תואר. יכול להיות שאני טועה בגישה, רק הזמן יכול להגיד, אבל כרגע אני מרגיש שהנסיון המעשי שלי חזק הרבה יותר מהתואר שאולי אסיים.

בני גילי לא באמת רוצים לעבוד

בזמן האחרון אני מקבל את התחושה שאני לא חלק מבני גילי. שבני גילי לא באמת רוצים לעבוד, אלא אם כן זה קשור לתואר שהם למדו. לפני כמה ימים פורסם בטמקא טור דעה של גלעד, שלמד מדעי הרוח ורוצה לפעול למען חברה טובה יותר. גלעד טוען שהוא לא מצליח למצוא עבודה. יש המון קריאות כאלו, של אנשים שלא מצליחים לסגור את החודש או לא מצליחים למצוא עבודה. אני מצטער בשבילכם, אבל הגיע הזמן שתתמודדו עם המציאות.

מאותו טור דעה עולה ריח חזק של "מדינת ישראל לא מאפשרת חיים הוגנים". נכון, החיים כאן באמת לא קלים, אבל החיים עצמם אינם הוגנים. וכמו רוב הקלישאות, זה גם נכון. גם הרבה אנשים מתחום המדעים כמו פיזיקה, ביולוגיה וכימיה מרגישים שהם למדו לחינם והם לא עושים כלום עם התואר. העניין הוא שיש הרבה עבודה, ובשפע.

במדינת ישראל מועסקים כיום כ-300 אלף עובדים זרים. הם לא עובדים בעבודות שלא היו קיימות פה לפני 10 שנים. הם עובדים בעבודות שישראלים ברובם לא רוצים. אז נכון, הם אולי לא תפסו את מקומות העבודה של הביולוגים, הכימאים והמומחים לספרות אנגלית, אבל עבודה היא עדיין עבודה. זה לא משנה אם למדת תואר ראשון בגיאוגרפיה ועכשיו הברירות שלך הן מוקד שירות לקוחות טלפוני, שוטף כלים, מלצר או מאבטח. ברור שיש עבודות שעדיפות על אחרות אבל אם אף אחת מהן לא נוגעת למה שלמדת, זה באמת משנה?

השאלה שתמיד נשאלת היא "איך יכול להיות שיש לי תואר ואני לא עושה איתו משהו?"

אחת ההאשמות שלי היא כלפי מערכת החינוך, המדינה וההורים. שנים שהדור הזה גדל כאן בתחושה שאם יהיה לו תואר, אז החיים יעברו על מי מנוחות. הנקודה היא, שזה פשוט לא נכון, בטח ובטח לא במדינה בה 30% מהתושבים הם אקדמאים. חוץ מהעובדה שאוניברסיטה היא גוף מחקר ולא גוף שמכשיר למקצוע, למרות שהגבול הזה קצת מטושטש בזמן האחרון, הבעיה היותר גדולה היא שהדור הזה גדל בתחושה שמישהו חייב להעסיק אותו בתואר שלו במדעי הרוח.

למה זה כל כך נמאס לי? כי הקריאות, בצורה כזו או אחרת הן כאלו: "השקעתי כסף וזמן בלימודים, עכשיו אני לא מצליח למצוא עבודה והכל כי המדינה מזניחה את המשק". אתם אלו שצריכים להשיג לעצמכם עבודה ולהרוויח את לחמכם. אתם אלו שצריכים לגשת למעסיק, ולהוכיח לו שאתם מספיק טובים כדי שהוא ישלם לכם כסף. העובדה שיש לכם תואר ראשון או שני לא מוכיחה שאתם טובים מספיק לשוק העבודה עצמו, על אחת כמה וכמה כשיש עוד אנשים כמוכם עם נסיון.

גם כשמצאתם עבודה, החיים אף פעם לא עוברים לאוטומט. גם אם התמזל מזלכם ומצאתם עבודה בתחום בו עשיתם תואר, אתם עדיין צריכים להתפתח בכל יום שעובר, כדי שלא תמצאו את עצמכם ביום מן הימים מפוטרים בגיל שכבר באמת קשה בו למצוא עבודה. יש הרבה עבודות שאינן דורשות תואר של 3 או 4 שנים. יש אנשי QA, אנשי מדיה חברתית, מוקדי שירות למינהם, אנשי מכירות, הדרכה, הוראה וגם רחמנא ליצלן חקלאות ובניין.

לשנות את התפיסה

כל מה שאתם צריכים לעשות, הוא לשנות את התפיסה ולהתחיל לחשוב לא כמו שהסביבה הרגילה אתכם. הסביבה הרגילה אותנו שתואר מביא עבודה, אבל אני לא מאמין בזה. תואר לא מביא עבודה, הוא רק מפתח למקום עבודה שכנראה ישתלם לכם יותר אישית או כלכלית, אבל למצוא את המנעול שיתאים לאותו מפתח זו עבודה לא קלה בכלל.

הרבה פעמים חשבתי לעצמי מה היה קורה אם לא היה מתמזל מזלי במקומות העבודה או אם לא היינו מדינה עם ענף היי-טק עשיר. האם הייתי עוסק במחשבים בכל זאת? האם הייתי אוהב את זה בכלל? אני לא יכול להגיד בוודאות, אבל אני רוצה להאמין שהייתי עובד בעבודות שהשוק מציע, ואם עבודה בהיי-טק לא הייתה כה זמינה אז יכול להיות שזה היה בכלל תחביב. אני תמיד חושב על זה שיבוא יום בו התנאים בשוק העבודה ישתנו בצורה דרמטית ואני אף פעם לא פוסל את האפשרות שלא אהיה איפה שאני נמצא היום. אני מאמין בלב שלם שזו צריכה להיות נקודת המוצא של כולם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>